לפני זמן לא רב פגשתי קוסמטיקאית שלא הכרתי והראיתי לה סבונים שהכנתי. “יואו, החזרת אותי לילדות! מי משתמש היום בסבון טבעי מוצק??” היתה התגובה שלה.
ובאמת, אני זוכרת שבילדותי השתמשנו בסבון טבעי מוצק. מתישהו, אינני זוכרת בדיוק מתי, “השתדרגנו” ועברנו להשתמש בסבון נוזלי. ניתן לקנות היום סבונים בצבעים וורודים, ירוקים, כחולים ובריחות של תפוח או דובדבן. ולא פחות חשוב – בזול.
קצת על סבון נוזלי
רוב הסבונים הנוזליים אינם סבונים כלל. הם “אל – סבון”, שזה שם יפה לחומר ניקוי – דטרגנט. הדטרגנט עושה פעולה דומה לפעולתו של הסבון, כלומר מוריד את הלכלוך השומני באמצעות שטיפה במים. כאן אולי המקום לנפץ אמונה רווחת: הסבונים הנוזליים אינם מחטאים. כל סבון (או אל- סבון), מוצק או נוזלי, נועד לשמירה על היגיינה. כל סבון מוריד שומנים באמצעות מים. על מנת לחטא נדרשים סבונים רפואיים, סבונים שרופאים משתמשים בהם לפני פרוצדורות רפואיות.
מרכיבי הסבון הנוזלי
האל – סבון הנוזלי מכיל רכיבים סינתטיים, חומרים מקציפים ומשמרים, תוצרי נפט וצבעים וריחות מלאכותיים. אין אפשרות לבשם סבון בריח דובדבן או תפוח, אלא בתמציות ריח סינתטיות. הצבעים הבוהקים של הסבונים חשודים כמזיקים לעור וחלקם חשודים כמסרטנים, ממש כמו צבעי המאכל המוספים למזונות שונים. מרבית הסבונים מכילים חומרים מקציפים ומשמרים כמו פרבנים, דיוקסאן ופורמאלדהיד, החשודים כמסרטנים. חומרים אלה ואחרים מצויים גם באל – סבון המיועד לתינוקות (ובמוצרים נוספים).
האל – סבונים הנוזליים אינם טובים לא רק לגוף ולבריאות שלנו. הם גם הרסניים מבחינה אקולוגית. אל – סבון נוזלי הוא בעצם מוצר מאד משתלם ליצרן, כיוון שרובו עשוי ממים עם קצת תוספות זולות ולא בריאות וכל הטוב הזה ארוז בתוך בקבוקי פלסטיק. הדטרגנטים נשטפים בסיום השימוש אל מערכת הביוב ומחלחלים לאדמה ולמקורות המים. הפלסטיק נשאר איתנו ואינו מתכלה. קיימים סבונים טבעיים נוזליים. הם טובים הרבה יותר מדטרגנטים כמובן. אולם גם הם ארוזים במיכלי פלסטיק.
אז למה סבון טבעי מוצק?
סבון טבעי מוצק הוא הבחירה האקולוגית הנכונה. הוא טוב לגוף והוא מתכלה. גם ההובלה שלו מזהמת פחות, כי הוא קומפקטי. ניתן להוביל כמות גדולה יותר של סבונים מוצקים בהשוואה לבקבוקי סבון נוזלי. והדובדבן (האמיתי): סבון מוצק יכול להיות יפה כמו יצירת אומנות. ומה יותר טוב מלפתוח את היום (או לסיים אותו) במקלחת עם יצירת אומנות בכף היד – כיפית, בריאה, אקולוגית ומוסרית?
